Beitsah
Daf 3a
נוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב תֵּיאָכֵל בַּשַּׁבָּת. בַּשַּׁבָּת תֵּיאָכֵל בְּיוֹם טוֹב. רִבִּי יוּדָה אָמַר מִשֵּׁם רִבִּי לִיעֶזֶר. הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. תֵּיאָכֵל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. לֹא תֵיאָכֵל. רִבִּי חֲנִינָה הוֹרֵי לְצִיפּוֹרָאֵיי בְּסִפְחֵי חַרְדָּל וּבְבֵיצָה כְרִבִּי יוּדָה. עָאַל רִבִּי יוֹחָנָן וְדָרַשׁ לְהוֹן כְּרַבָּנִן דְּהָכָא וּכִרַבָּנִן דְּתַמָּן. רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹצָדָק. מִן קוֹמֵי אִילֵּין תַּרִתִּין מִילַּייָא נִחַת רִבִּי יוֹחָנָן מִן צִיפּוֹרִין לְטִיבֵּרִיָּא. אֶמַר. מַה אַייתִיתוֹן לִי הָהֵן סַבָּא [דַּאֲנָא] שָׁרֵי וְהוּא אָסַר וְאָסַר וְהוּא שָׁרֵי. 3a אָמַר רִבִּי בָּא. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא וּבְעָא מֵעֲבַד כְּרִבִּי יוֹחָנָן. כַּד שָׁמַע דְּרַב וְרִבִּי חֲנִינָה [תְּרַוֵּיהוֹוּן] פְּלִיגִין שְׁרַע מִינָהּ.
Traduction
Un œuf survenu en un jour de fête pourra être mangé le lendemain, fût-ce un samedi, et celui du samedi pourra l’être aussi le lendemain si c’est un jour de fête; selon R. Juda au nom de R. Eliézer, c’est un point en discussion: Shammaï le permet et Hillel l’interdit (il n’autorise pas qu’il y ait une préparation, même spontanée, faite en l’une de ces solennités pour l’autre). R. Hanina a enseigné (10)Cf. J., (Sheviit 9, 1),. aux gens de Sephoris qu’il faut suivre l’avis de R. Juda pour les pousses spontanées de moutarde survenant en la 7e année agraire (ou de repos) et pour le présent cas de la naissance de l’œuf; R. Yohanan arriva et professa d’adopter l’opinion contraire. – (11)Suit un passage que l'on retrouve au même, traduit ib. p. 412..
Pnei Moshe non traduit
נולדה בי''ט וכו'. תוספתא היא שם:
היא המחלוקת. במקומה עומדת ולב''ה נולדה בזה אסורה בזה:
ר' חנינא הורי לציפוראיי וכו'. בספיחי חרדל הא דתנינן ברפ''ט דשביעית ר' יהודה אומר ספיחי חרדל מותרין בשביעית שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה להיות זורעין או משמרין אותן בשביעית. ובביצה כר' יהודה היינו ר' יהודה דתוספתא דאמר משום ר''א דעדיין היא מחלוקת וי''ט ושבת הסמוכין זה לזה אסרו ב''ה בזה מה שנולד בזה:
עאל ר' יוחנן ודרש להיך. לאנשי ציפורי כרבנן דהכא דהת''ק דהתוספתא דנולדה בזה מותרת בזה לדברי הכל וכרבנן דתמן בשביעית דס''ל התם כל הספיחין אסורין:
וגרסי' להאי סוגיא בשביעית שם ובפ''ג דעירובין בהלכה ו'. מן קומוי וכו'. מפני אלו שני דברים ירד ר' יוחנן מצפורי והלך לו לטיבריה ולא היה רוצה לדור בציפורי משום הוראת ר' חנינה דחרדל וביצה ואמר מה זה שהביאו לי להדין סבא דמה דאני שרי בביצה וכרבנן דהתוספתא דלעיל והוא אסר וכר' יהודה דעדיין מחלוקת במקומה עומדת ומה דאנא אסר בספיחי חרדל וכרבנן דשביעית והוא שרי וכר' יהודה:
אתא עובדא קומוי ר' יסא. בביצה שנולדה בשבת אם מותרת בי''ט שלאחריה ובעא מיעבד כר' יוחנן דס''ל כרבנן שלא נחלקו ב''ה בנולדה בזה שמותרת בזה:
כד שמע. ר' יסא דרב ור' חנינא תרוייהון פליגין על ר' יוחנן:
שרע מיניה. הסיר ומנע עצמו מזה:
דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. שְׁיֵרֵי פָתִילָה שְׁיֵרֵי מְדוּרָה שְׁיֵרֵי שֶׁמֶן שֶׁכָּבוּ בַשַּׁבָּת. מָהוּ לְהַדְלִיקָם בְּיוֹם טוֹב. רַב וְרִבִּי חֲנִינָה תְּרֵיהוֹן אָ‍ֽמְרִין. אָסוּר. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן. מַה אַפְכַּן לָהּ פְּתִילָה גַּבֵּי בֵיצָה. אֲמַר לֵיהּ. מִן מַה דַאֲנָן חֲמֵיי רַבָּנִן מְדַמֵּיי לָהּ. הָדָא אָ‍ֽמְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא. מִשֵּׁם אַרְבָּעָה זְקֵינִים אָ‍מְרוּ. הַנֶּאֱכַל עֵירוּבוֹ בָּרִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא כִבְנֵי עִירוֹ בַּשֵּׁינִי. רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְאַרְבָּעָה זְקֵינִים. רַב חִסְדָּא בָעֵי. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן הוּא עֲבַד לָהּ שְׁתֵּי קְדוּשּׁוֹת. וְהָכָא הוּא עֲבַד לָהּ קְדוּשָּׁה אַחַת. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. שְׁיֵרֵי פְתִילָה שְׁיֵרֵי מְדוּרָה שְׁיֵרֵי שֶׁמֶן שֶׁכָּבוּ בַשַּׁבָּת. מָהוּ לְהַדְלִיקָם בְּיוֹם טוֹב. רַב וְרִבִּי חֲנִינָה תְּרֵיהוֹן אָ‍ֽמְרִין. אָסוּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן. מַה אַפְכַּן לָהּ פְתִילָה גַּבֵּי בֵיצָה. אֲמַר לֵיהּ. מִן מַה דָנָן חֲמֵיי רַבָּנִן מְדַמֵּיי לָהּ. הָדָא אָ‍ֽמְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
דאיתפלגון. והיכא איתמר הא דרב ור' חנינה אהא דפליגין בשירי פתילה וכו' שכבו בשבת מהו להדליתן בי''ט שלאחריו אם אסור משום מוקצה או לא:
מה אפכן לה פתילה גבי ביצה. מה זה שהם מהפכין ומחזרין לדמות דין פתילה לדין ביצה. ובעירובין גריס מה מכפלה פתילה גבי ביצה והיינו הך. דהא שאני ביצה דנולד הויא אבל פתילה הרי היא אותה בעצמה שהדליקו בה בשבת אלא שכבתה ונשתייר בה וכן מדורה ושמן:
א''ל מן מה. דאנן רואין דרבנן מדמיין לה והן רב ור' חנינה שאוסרין בפתילה כמו בביצה ור' יוחנן דמתיר בפתילה מתיר נמי בביצה:
הדא אמרה היא הדא היא הדא. שדין אחד להם:
משם ארבעה זקנים אמרו וכו'. איידי דאיירי בהאי עניינא מסיק לה לכולא מילתא כדגריס בעירובין הנאכל עירובו בראשון וכו'. התם במתני' פליגי ר''א וחכמים בי''ט הסמוך לשבת ר''א אומר מערב אדם שני עירובין וכו' דס''ל שבת וי''ט שתי קדושות הן וחכמים אומרים וכו' ועלה קאמר שם דמשום ד' זקנים אמרו אם נאכל עירובו בראשון הרי הוא כבני עירו בשני שאין עירובו לשני וקאמר רב הלכה כד' זקנים אלמא ס''ל שתי קדושות הן:
מחלפא שיטתיה דרב דתמן. בעירובין עבד לה שבת וי''ט שתי קדושות והכא בשירי פתילה עבד לה קדושה אחת:
דאיתפלגון וכו'. כדלעיל ואסר רב. והתם משנינן לה דלחומרא עבדינן בתרוייהו:
Beitsah
Daf 3b
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׂאוֹר כְּזַּיִת וְחָמֵץ כַּכּוֹתְבָת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים זֶה וָזֶה בְּכַזַּיִת:
Traduction
L’Ecole de Shammaï établit comme mesure d’interdit à Pâques l’équivalent d’une olive pour le levain et d’une figue sèche pour le pain levé; l’école de Hillel adopte l’olive pour mesure uniforme dans les deux cas (plus sévère).
Pnei Moshe non traduit
מתני' ב''ש אומרים שאור בכזית. בגמרא דהתם מסיק דלענין אכילה כ''ע לא פליגי דזה וזה בכזית מדפתח הכתוב בשאור וסיים בחמץ שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל מחמצת לומר לך זהו שאור וזהו חמץ כשיעורו של זה כן של זה כי פליגי לענין ביעור ב''ש סברי מדכתב רחמנא לתרוייהו שאור וחמץ ולכתוב חמץ שאין חימוצו קשה ואפ''ה חייב לבער ק''ו לשאור שחימוצו קשה אלא ש''מ דלענין ביעור שיעורו של זה לא כשיעורו של זה ולא ילפינן ביעור מאכילה וב''ה סברי דילפינן ביעור מאכילה. והני תלת מילי מקולי ב''ש ומחומרי ב''ה גבי י''ט לפיכך תני להו הכא גבי הדדי:
משנה: הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יַחְפּוֹר בַּדֶּקֶר וִיכַסֶּה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא יִשְׁחוֹט אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן. וּמוֹדִין שֶׁאִם שָׁחַט שֶׁיַּחְפּוֹר בַּדֶּקֶר וִיכַסֶּה. שֶׁאֵפֶר כִּירָה מוּכָן.
Traduction
Après avoir égorgé au jour de fête un animal des bois ou un oiseau, il faut, selon l’école de Shammaï, retourner de la terre avec un pieu et en prendre pour couvrir le sang (14)C'est ce que prescrit la Bible, (Lv 17, 13).; selon l’école de Hillel, l’on ne pourra égorger un de ces animaux qu’après avoir préparé d’avance de la terre servant à couvrir le sang. Tous deux reconnaissent qu’en cas de fait accompli il faut creuser la terre pour couvrir le sang (acte indispensable après l’égorgement). En outre, de la cendre d’un foyer (si l’on en a) est toujours considérée comme préparée et peut remplacer la terre.
Pnei Moshe non traduit
מתני' השוחט חיה ועוף בי''ט. לישנא דהשוחט הוה משמע בדיעבד ומדקתני סיפא ומודים שאם שחט וכו' מכלל דרישא לאו דיעבד הוא הלכך מפרש התם בגמרא דה''ק הבא לשחוט חיה ועוף בי''ט ונמלך בב''ד כיצד יעשה. בש''א ב''ד מורין לו שישחוט לכתחלה ויחפור בדקר שיש לו נעוץ והכינו מבעוד יום וכלו' שיעקור אותו ממקום נעיצתו ויעלה עפר ויכסה ודוקא כשהוא נעוץ בעפר תיחוח שראוי לכיסוי שאינו מחוסר כתישה:
וב''ה אומרים לא ישחוט. לכתחלה אא''כ היה לו עפר מוכן שמותר לטלטלו:
ומודים שאם עבר ושחט שיחפור בדקר. שהכין בעפר תיחוח ויכסה:
שאפר כירה מוכן הוא. מילתא באנפי נפשה היא ולאו אפלוגתייהו קאי וה''ק ואפר כירה מוכן הוא. שאם יש לו אפר כירה אינו צריך הזמנה דדעתו עליה. ולא שנו אלא שהוסק מעי''ט אבל הוסק בי''ט אסור דלאו דעתיה עליה מאתמול ואם היה רמץ חם שראוי לצלות בו ביצה אע''פ שהוסק בי''ט הואיל דחזי להפוכי ביה ולצלות בו שקיל נמי ומכסה בו:
הלכה: [הלכה ב]. רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְבִיעוּרוֹ. הָא לַאֲכִילָה כַזַּיִת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בֵּין לְבִיעוּרוֹ בֵּין לַאֲכִילָה כַזַּיִת. קָם רִבִּי מָנָא עִם רִבִּי חִזְקִיָּה. אָמַר לֵיהּ. מָן הֵן שְׁמַע רַב הָדָא מִילְּתָא. אֲמַר לֵיהּ. מִן רִבִּי אַבָּהוּ. אֲמַר לֵיהּ. [וְאוּף] (וַ)אֲנָן אָ‍ֽמְרִין. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בֵּין לְבִיעוּרוֹ בֵּין לַאֲכִילָה כַזַּיִת. דִּי לֹא כֵן. נִיתְנֵי שְׁלֹשִׁים וְשֶׁבַע כְּרִיתוֹת בַּתּוֹרָה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' לא שנו. דפליגי ב''ש בחמץ אלא לביעורו וכו'. כדפרישית במתני':
בין לביעור בין לאכילה כזית. לפרש לדברי ב''ה קאי דלא תימא הואיל דר' יוסי בן חנינה מפרש דפלוגתייהו בביעור הוא ועל זה קאמרי ב''ה זה וזה בכזית. אבל באכילה לב''ה שאור מחייבי אף בפחות מכזית דהואיל וחימוצו קשה מחמירי ב''ה בשאור יותר מבחמץ לענין אכילה כדאשכחן דמחמירי גבי חמץ לענין ביעור ה''נ מחמירי גבי שאור לענין אכילה הלכך קמ''ל דלב''ה בין לביעורו בין לאכילה כזית בין שאור ובין חמץ:
מן הן שמע רבי וכו'. דרך כבוד אמר לר' חזקיה אם שמע כך וממי שמע לו זה בשם ר' יוחנן:
ואף אנן אמרין. כן דר' אבהו קיבל זה מר' יוחנן ומוכרח הוא לב''ה דאם לא כן אלא דמחמירין ב''ה באכילה בשאור אם כן קשיא ניתני בריש כריתות שלשים ושבע כריתות בתורה דקתני התם ל''ו כריתות וקחשיב האוכל חמץ בפסח ואם איתא דשיעורו של שאור חמיר באכילה מבחמץ א''כ ה''ל למיתני האוכל כזית חמץ בפסח וכחצי זית שאור אלא ודאי דשיעורן שוה לב''ה אף לאכילה וקתני האוכל חמץ ושאור נמי במשמע משום דשיעור אחד להן:
הַכֹּל מוֹדִין בִּנְשָׁרִין שֶׁהֵן אֲסוּרִין. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. מַה בֵין נְשָׁרִין מַה בֵין בֵּצִים. אִילּוּ נְשָׁרִים בְּאִימּוֹתֵיהֶן שֶׁמָּא אֵינָן אֲסוּרִין. אִילּוּ בֵצִים בְּאִימּוֹתֵיהֶן שֶׁמָּא אֵינָן מוּתָּרוֹת. מֵעַתָּה נוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב [לֹא] תֵיאָכֵל בַּשַּׁבָּת. בַּשַּׁבָּת לֹא תֵיאָכֵל בְּיוֹם טוֹב. אָמַר לֵיהּ. וְכֵינִי. לֹא דַייֶךָ שֶׁהֶחֱמַרְתָּה עָלֶיהָ. שֶׁאִם נוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב לֹא תֵיאָכֵל בְּיוֹם טוֹב. בַּשַּׁבָּת לֹא תֵיאָכֵל בַּשַּׁבָּת. אֶלָּא שֶׁאַתְּ מְבַקֵּשׁ לְהַחֲמִיר עָלֶיהָ שֶׁאִם נוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב לֹא תֵיאָכֵל בַּשַּׁבָּת. בַּשַּׁבָּת לֹא תֵיאָכֵל בְּיוֹם טוֹב. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. עִיטּוּרֵי סוּכָּה 3b מָה הֵן. חָזַר רִבִּי יִרְמְיָה וְאָמַר. כָּל שִׁבְעָה הֵן בְּטֵילִין עַל גַּב סוּכָּה. מִיכָּן וָהֵילַךְ בַּהֲכִינָן הֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כָּל שִׁבְעָה קְדוּשַּׁת (שִׁבְעָה) [סוּכָּה חָל] עֲלֵיהֶן. מִיכָּן וָהֵילַךְ קְדוּשַּׁת יוֹם טוֹב עֲלֵיהֶן. מֶה אָתָא מִישְׁאוֹל. יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת כְּמָאן דְּאָמַר. שְׁתֵּי קְדושּׁוֹת הֵן.
Traduction
Tous reconnaissent l’interdit de manger le même jour les fruits tombés de l’arbre (imprévus). Donc, demanda R. Aboun b. Hiya devant R. Zeira, pourquoi cette différence entre les fruits à terre et l’œuf né en ce jour? C’est que si les fruits étaient encore adhérents aux branchés, ils seraient certes interdits, tandis que l’œuf au sein de la poule devient accessible par le fait de l’égorgement de la mère. Si pour cette cause, l’œuf devient permis, l’œuf né en un jour de fête ne devrait pas être apte à la consommation le lendemain samedi (jour où l’on n’égorge pas), ni l’œuf survenu un jour de Shabat ne devrait être accessible le lendemain si c’est un jour de fête (contrairement à l’enseignement précité)? C’est que, fut-il répliqué, il faudrait attribuer à Hillel un surcroît d’aggravations, et dire qu’il ne s’est pas contenté de cette sévérité d’interdire la consommation d’un œuf né en ce jour de fête, ou un samedi, qu’il faut encore par surcroît, reporter cette sévérité plus grave sur le lendemain. Mais, observa R. Jérémie (12)5.J., (Shabat 3, 6) (t. 4, p.48). permet-on d’employer les ornements de la Sukaavant le 8e jour de la fête des tentes? Non, répond R. Jérémie lui-même, pendant les 7 jours de la fête des tentes ces ornements font partie inhérente de la Suka (ils sont hors de la pensée); à partir de là, ils sont comme pris pour l’usage habituel; selon R. Yossé, pendant les 7 jours ils comportent la sainteté de la fête (c’est là ce qui les rend interdits), ce qui n’a plus lieu ensuite. C’est donc autrement qu’il faut poser la question et demander si le dernier jour de la fête des tentes étant un vendredi, il est permis de toucher aux ornements le samedi? Autrement dit, cette série de solennités constitue-t-elle deux parties distinctes (de façon à permettre en ce dernier jour ce qui était interdit auparavant), ou non? (Question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
הכל מודים. אפי' ב''ש מודים בנשרין. פירות הנושרין מן האילן בי''ט שהן אסורין:
מה בין נשרין מה בין בצים. לב''ש. והשיב לו לא דמי דאלו נושרין באמותיהן כשהן מחוברות באילן שמא אינן אסורין בתמיה ואלו בצים במעי אמן שמא אינן מותרות שהרי לד''ה השוחט את התרנגולת ומצא בה בצים גמורות מותרות כדלעיל וא''כ מוכנין הן אגב אמן:
מעתה. לב''ה דקי''ל כוותייהו דלא שרו אגב אמה נימא נמי נולדה בי''ט לא תאכל בשבת וכו' ואמאי קאמר הת''ק דהתוספ' דלעיל בי''ט ושבת הסמוכין דלד''ה נולדה בזה מותרת בזה:
א''ל וכיני. וכן אתה אומר בתמיה:
לא דייך וכו'. דאפי' בי''ט עצמו לא אסרו ב''ה אלא משום חומרא בעלמא כדקאמר טעמייהו בריש ההלכה נעשה כמוקצה שיבש ולא ידע בו:
ר' ירמיה בעי עיטורי סוכה. שעיטרה בקרמים וסדינין מה הן לאחר שבעה אם מותרין הן ביום טוב האחרון:
חזר ר' ירמיה ואמר. דמסתברא כל שבעה הן בטלין על גב סוכה ואסורין בהנאה ומכאן ואילך כמוכנין הן דלא איתסרו אלא בשבעת ימי הסוכה:
אמר ר' יוסה. דלא היא דכל שבעה קדושת סוכה חל עליהן ומוקצין הן למצות סוכה ומכאן והילך בי''ט האחרון קדושת י''ט עליהן כלומר מחמת קדושת י''ט אסורין הן שהרי בין השמשות די''ט האחרון אכתי מוקצין משום קדושת סוכה הן דאי איתרמי ליה סעודתא בעי' למיתב בה ומיגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצו לכולא יומא:
מה אתא מישאול י''ט שחל להיות ערב שבת. כלומר ואם באת לשאול ולהסתפק הכי היא דבעית למישאל אם י''ט האחרון חל להיות ע''ש מה הן בשבת:
כמ''ד שתי קדושות הן. כלומר וכן צריך אתה לשאול אי קי''ל כמ''ד י''ט ושבת הסמוכין זה לזה שתי קדושות הן והאסור בזה מותר בזה וא''כ עיטורי סוכה מותרין הן בשבת שאחר י''ט או דילמא קדושה אחת הן ואסורין אף בשבת שלאחריו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source